רוֹקוֹקוֹ מקרקעין
לועזית: rococo

1. סִגנון אדריכלי ואָמָנוּתי בַּעל עיטוּרים מסולסלים מסוּבָּכים, מעודנים הנושאים אופי מצועצע
2. סגנון אדריכלי אשר רווח באירופה במאות השבע-עשרה והשמונה־עשרה. סגנון הרוקוֹקוֹ הופיע בעיקר בעיצוב פנים, באדריכלות, בריהוט ובלבוש, ומתאפיין במעבר מצורותיו הכבדות של הברוק המאוחר לצורות תמירות, מתפתלות (צורת ה-S שלטת) קישוטיות, חינניות בחוסר סימטריה וברושם כללי של עידון.