בקרת מלאי ייצור ותיפעול
לועזית: inventory control

1. השימוש בשיטות חשבונאיות ופיסיות כדי לווסת את החומרים הזורמים מתוך ואל המלאי, הן מבחינת זמינותם לשימוש כדי שלא ישבשו את מהלך הייצור; והן מבחינת העלות של אחזקת מלאי, שכן השקעה במלאי כובלת הון חוזר, שיש לו מחיר אלטרנטיבי. מטרת בקרה זו היא אפוא למצוא איזון בין הנזק שעלול להיגרם לפירמה בתהליך הייצור בשל היעדר פריטים דרושים במלאי, לבין העלות של אחזקת מלאי העולה על הצרכים השוטפים. פותחו שיטות וטכניקות שונות כדי לקבוע את רמת המלאי הרצויה והיעילה ביותר. אחדות משיטות אלה הן: 'רכישת מלאי מינימלי' (AVERAGING PURCHASE), שבה כמויות המלאי נשמרות ברמה האפשרית הנמוכה ביותר והקניה נעשית על בסיס המינימום הדרוש ליצור שוטף. שיטה אחרת היא רכישת מלאי על בסיס 'גורם שימוש' (USE FACTOR), דהיינו לקיחה בחשבון של שיעור השימוש בפריט מסוים במלאי, כדי להגיע לזימון אפקטיבי של הזמנה חוזרת, או 'בקרת מלאי בסיסי' (BASE STOCK CONTROL)
2. פעולות שנועדו להבטיח שמירה על כמות המלאי האופטימלית על ידי הפירמה כך שהביקוש הפנימי והחיצוני יתמלאו באופן חסכוני ותצומצם עלות ההזמנה, תוך שמירה על רמה קבילה, בהתחשב בעלויות מצד אחד ובזמינות המלאי מצד שני. הבקרה יכולה להתבצע במספר דרכים: רישום ומעקב שוטפים של תנועת חומרים ומוצרים במלאי; ספירת מלאי; או ניתוח דוחות מלאי המופקים על ידי המחשב ממאגר הנתונים.