הקצאת משאבים כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: resources allocation

חלוקת המקורות השונים, שכמותם מוגבלת, העומדים לרשותו של עסק (או של המשק כולו) לביצוע פעילויות מסוימות, בין הפונקציות השונות, במטרה להשיג יעד מסוים, כגון הכברת רווחים או מִזעור עלויות. בפירמה הקצאה זו באה לידי ביטוי בתקציב. מה שיקבע בפירמה את ההקצאה של גורמי הייצור הוא המחיר היחסי שלהם, וכל יצרן מחפש הרכב שהוא הזול ביותר לקבלת תפוקה נתונה. בכלכלת שוק מחיר גורמי הייצור שווה לכל הפירמות המשתמשות בו, והוא מתבטא בשער הריבית המשקף את הפריון השולי של ההון, ולכן במצב של שיווי משקל ערך התפוקה השולית של כל גורם ייצור יהיה שווה בכל השימושים. תנאי זה מבטיח שהקצאת גורמי הייצור במשק היא יעילה וגורמי הייצור מועסקים באותן פירמות בהן ערך התפוקה הוא הגבוה ביותר, כך שערך התפוקה הכוללת הוא מרבי. מבחינת המשק הקצאת המקורות נעשית בשלוש רמות - בין הענפים הכלכליים, בין הפירמות בתוך אותו ענף ובתוך כל פירמה. יעילות ההקצאה נפגמת בשל סיבות שונות, בהן: התערבות פעילה של הממשלה שהקצאת המקורות מושפעת במידה רבה ממדיניותה; כתוצאה מזעזועים חיצוניים הדורשים מעבר לייצור מוצרים חדשים. אך מכיוון שתהליך ההתאמה הוא לרוב אִטי, קורה שבתקופות הביניים - שלפעמים הן ממושכות - נפגמת יעילות ההקצאה. הקצאת משאבים מכונה גם 'תורת החלוקה' (distribution theory). (ראה: קיצוב הון.)