חוקי עניים כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: poor laws

סדרת חוקים שנחקקו בזמנים שונים בהיסטוריה של בריטניה, מהמאה ה-16 ועד המאה ה-20, שבדרך זו או אחרת חיפשו לתת לעניים אמצעי קיום מסוימים. הצורך בחוקים התחיל כאשר הנרי ה-8 ביטל את המנזרים, סילק גם את הדרך המסורתית של מתן צדקה וגרם לאריסים לאבד את אדמתם באמצעות הגידור. מספר העניים חסרי הקרקע גדל גידול עצום. כדי לטפל בבעיה נחקקו חוקים מחמירים כנגד קבצנים ונוודים. הדבר נמשך בתקופת אליזבט ה-1, אבל במקביל נעשו מאמצים מסוימים כדי להקל עליהם. חוק העניים של 1601, שנשאר אבן הפינה לחוקים שנחקקו שנים רבות לאחר מכן, הורה לכל מחוז להטיל מִסים לטובת העניים, המובטלים והיתומים. בכל מחוז היה צורך לקיים בתי מלאכה שבהם העניים יוכלו לקבל אוכל, מקלט ותעסוקה. במאה ה-18, עם התרחבות האבטלה, הפכה שיטת בעלי המלאכה לבלתי-מתאימה. בשנת 1834 הוחק חוק העניים שביטל מתן סעד ביתי, פרט לזקנים ולנכים, וקבע שכל הכשירים לעבודה חייבים להרוויח כדי לשלם את אחזקת בית המלאכה. למעשה, עד המאה ה-20 חוקי העניים ביטאו את ההשקפה שעוני הוא דבר שהעניים הביאו על עצמם כתוצאה מחטאים ועצלות, דבר המשקף את המוסר של המעמד הבינוני שהגיע בחוקים אלה לקיצוניות אכזריות ובלתי-ריאלית.