חיסכון כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: savings

1. ההפרש שבין ההכנסה הפנויה לבין ההוצאה או התצרוכת בתקופת זמן נתונה (שהיא פונקציה של ההכנסה הפנויה), כשזו נצברת לשם שימוש עתידי; לשון אחר: אותו חלק של ההכנסה הפנויה שלא הוצא לצריכה. להלכה לכל המגזרים במשק יכול שיהיו חסכונות - משקי בית, פירמות (חיסכון עסקי) וממשלה. בפועל עיקר החיסכון הוא של משקי הבית המספקים את הבסיס להשקעות, בהשוואה לרווחים בלתי-מחולקים ולעודף ה מִסים על הוצאות הממשלה לסחורות ולשירותים בתקציב (המהווים את החיסכון של המגזרים האחרים). העברת כוח הקנייה מיד ליד נעשית, בדרך כלל, באמצעות שוק ההון ומוסדות מימון, אך יכולה להיעשות גם במישרין בין אדם לחברו. בדרך זו מועברים אמצעים לידי אלה הזקוקים להם שנמצאו כשירים לקבלתם ומוכנים לשלם את המחיר בצורת ריבית. קיימת תלות הדדית בין ההתנהגות הכלכלית של משקי הבית והפירמות לבין רמת שערי הריבית. להחלטה האם להעדיף להוציא את הכסף לצריכה, לפירעון חובות או להקטנת יתרות המזומנים נודעת השפעה ישירה על היקף האמצעים הפנויים במשק, וכתוצאה מכך על שער הריבית. מצד שני, ככל שגבוהים יותר שערי הריבית כן גדלה הנטייה להימנע מהעלאת הצריכה השוטפת, לחסוך יותר ולהשקיע בהשקעות נושאות ריבית.
2. סך כל האחזקות המצטברות של נכסים נזילים והשקעות הכלכלה הלאומית ככלל. סך כל החסכונות יכול שיחושבו על בסיס נטו או ברוטו. חיסכון נטו מתקבל על ידי ניכוי ההתחייבויות לצד שלישי מהחיסכון ברוטו. חיסכון תלוי בגורמים שונים, בהם: רמת ההכנסה; רמת הדאגה לעתיד; שיעורי הריבית - או התשואות - על השקעות; הטבות מס וכיוצ"ב.
3. הוצאה שהיא קטנה מהמתוכננת.