חיסכון אישי כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: personal savings

מנקודת ראות הפרט, ההפרש שבין הכנסה אישית פנויה לבין תצרוכת אישית בפועל; כלומר: חיסכון פרטי שווה להכנסה אישית פנויה בניכוי צריכה פרטית. החיסכון הפרטי נעשה באמצעות פיקדונות בנקים, רכישת נכסים, ניירות ערך, מתן הלוואות וכדומה. כמו כן רואים כחיסכון פרטי את יתרות העסקים שבבעלות פרטית שאינם מאוגדים בצורה של חברות, עתודות של חברות לביטוח חיים, יתרות של מוסדות שלא למטרות רווח ושל מוסדות לחיסכון. חיסכון הוא אפוא שיטה לניצול הכנסה שלא על ידי הוצאה או תצרוכת והוא נעשה בשל כמה מניעים: הדאגה לעתיד במקרה של נכות, מחלה או זקנה; הרצון לצבור אמצעים לשם רכישת דירה או מצרך יקר יחסית; הצורך לשמור על רזרבה מסוימת למקרה של הוצאות בלתי-צפויות; הרצון לקבל תוספת על החיסכון בצורת ריבית על פיקדון בבנק או על ניירות ערך וכדומה. בסטטיסטיקה כלכלית חיסכון אישי מכונה "חיסכון משקי בית" (household savings), משום שמשקי הבית הם הגורם המרכזי בחיסכון הלאומי, הם ספקי צורכי ההשקעות העיקריים של המגזר העסקי והם המכסים את גירעונות הממשלה.