חיסכון לאומי כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: national savings

חלק ההכנסה הלאומית שלא הוצא לתצרוכת. החיסכון במשק מורכב משלושה מרכיבים: חיסכון אישי (הכנסה פנויה פחות תצרוכת המשפחות); חיסכון עסקי (רווחים בלתי-מחולקים של חברות) וחיסכון ממשלתי (עודף ה מִסים על הוצאות הממשלה לסחורות ושירותים בתקציב). חיסכון לאומי חיובי יכול שיתקיים גם אם אצל אחד המגזרים יש חיסכון שלילי, כמו למשל גירעון בתקציב הממשלה, אם החיסכון המצרפי של הסקטורים האחרים גדול מהגירעון. בתפיסתו הרחבה חיסכון לאומי הוא ההפרש - החיובי או השלילי - בין ההכנסה הלאומית לבין ההוצאה של המשק לצריכה, לרבות פחת על ציוד ונכסים. יתרה חיובית פירושה שבידי המשק תוספת נכסים בסוף תקופה מסוימת לעומת ראשיתה; יתרה שלילית פירושה שהנכסים במשק בסוף אותה תקופה קטנו. את החיסכון ניתן לחשב באחת משתי גישות: הגישה ההכנסתית, הגורסת שהחיסכון שווה להכנסה בניכוי הצריכה והפחת; והגישה המאזנית, הגורסת שהחיסכון שווה לערך הנכסים נטו בסוף התקופה בניכוי ערך הנכסים נטו בתחילתה. השינוי המאזני הוא פרי פעולות שונות המתבצעות במשק התקופה, מהן פעולות העשויות להגדיל את הנכסים או להקטין את ההתחייבויות, ולהפך. עוד יש לציין כי בעוד שלגבי המשפחה נכס פיננסי הוא בחזקת חיסכון, הרי לגבי המשק הלאומי נכסים פיננסיים (ניירות ערך, הלוואות וכיוצ"ב) מקומיים אינם נכסים, שכן חוב מתקזז בין הפרטים לבין המפעלים השונים. לעומת זאת השקעה בנכסים פיננסיים בחו"ל על ידי אזרחי המדינה מהווה חיסכון למשק הלאומי.