חלוקת עבודה כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: division of labor

עיקרון של פיצול תפקיד לכל המרכיבים התפעוליים שלו כשכל מרכיב (או מספר קטן של פעולות) מבוצע בנפרד על ידי עובד אחד. במקביל מבוצעים תהליכי הייצור כולם זה בצד זה ומשלימים זה את זה. על ידי כך הופך כל עובד להיות מומחה באחת, או במספר מוגבל, של פעולות, וההנחה היא שהוא משיג בכך את היעילות המרבית בתחומו, מצד אחד ונמנע בזבוז הזמן הדרוש במעבר מסוג אחד של עבודה למשנהו, מצד שני. הגם שזו בדרך כלל הדרך המהירה, היעילה והפרודוקטיבית ביותר לטפל בתפקיד מסובך, נושאת בחובה חלוקת עבודה כזו חסרונות מסוימים, בהם: מונוטוניות, עייפות וכיוצ"ב וכתוצאה מכך חוסר סיפוק. אולם שיטה זו מחויבת המציאות לסוגים רבים של ייצור המוני (פרט למקום שמכונות החליפו באופן מוחלט את כוח האדם) והיא מתייחסת גם לכמה שירותים. עיקרון חלוקת העבודה מופיע כבר בספרו של אדם סמית "עושר העמים", שבו הוא מציין כי פריון העבודה יגדל אם הייצור יתנהל על פי עקרונות של חלוקת עבודה והתמחות שצדן השני, מהבחינה הכלכלית, הוא הצורך בחליפין של הסחורות המיוצרות. חלוקת עבודה קיימת גם ביחסי מדינות והיצוא הוא אחד הגילויים החשובים שלה.