מדיניות אנטי-מחזורית כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: conter-cyclical policy

מדיניות שנוקטת ממשלה כדי למתן את מחזורי העסקים ולמנוע אינפלציה או מיתון ואבטלה. המדיניות מבוססת על התיאוריה שפיתח הכלכלן האנגלי ג'. מ. קיינס, הממליצה על מדיניות מיסוי והוצאות ממשלתיות המנוגדות למגמה הכללית במשק, דהיינו הגדלת הוצאות הממשלה בתקופה של מיתון כדי להרחיב את הביקוש האפקטיבי. בתקופה של מיתון על הממשלה, לפי תפיסה זו, לפעול לעידוד הפעילות הכלכלית על ידי הזרמה של כספים, הרחבת האשראי, הקלות מס וכדומה על מנת לעודד ביקוש הצרכנים, מצד אחד; ולהגדיל התפוקה, ההשקעות והתעסוקה, מן הצד השני. הנחתו של קיינס היתה כי להזרמת הכספים ולהרחבת התעסוקה תהיה השפעה של מכפיל שתביא להתרחבות הייצור ולגידול בתעסוקה בשיעור העולה פי כמה על האמצעים שהוזרמו להשקעות ויחדשו את התרחבות המשק. התיאוריה של קיינס עסקה בעיקר בחילוץ המשק ממיתון - משום שזה היה המצב בשעה שפיתח תיאוריה זו - אולם כוחה יפה גם למצב של אינפלציה. במצב של אינפלציה ההתנהגות תהיה הפוכה והמדיניות תהיה מכוונת להשארת עודפים בתקציב. מדיניות זו, המכונה גם 'מדיניות פיסקלית מקזזת' (compensatory fiscal policy) אמורה למצוא ביטוי במדיניות הפיסקלית והמוניטרית של הממשלות. תנאי להצלחה של מדיניות אנטי-מחזורית הוא נקיטת האמצעים בזמן הנכון ובעוצמה המתאימה. לשם כך נזקקת מדיניות זו לחיזוי נכון של מחזורי העסקים וגורמי המשבר. (ראה: מדיניות אנטי-דפלציונית).