מדיניות פיסקלית כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: fiscal policy

אמצעי מדיניות מייצבת אשר מיועדים להשפיע על הביקוש המצרפי במשק דרך שינויים בתקציב הממשלה; כלומר: מכלול האמצעים שהממשלה נוקטת, באמצעות כוחה להטיל מִסים, מזה, וההוצאות שהיא מוציאה, מזה, כדי להשפיע על הביקוש המצרפי וכדי לגייס כסף מהמשק הלאומי למימון פעולותיה על מנת לקיים את המטרות הכלכליות השוטפות. מדיניות פיסקלית היא אמצעי תקציבי אשר, יחד עם המדיניות המוניטרית, היא בעלת השפעה מכרעת על רמת הפעילות הכוללת במשק, האמצעים העיקריים של מדיניות פיסקלית כוללים קביעת סוגי המִסים (ישירים או עקיפים), נפח המִסים ושיעורי המס (המשפיעים על נוהגי העבודה וחלוקת ההכנסה במשק הן על ידי המס והן על ידי תשלומי העברה); קביעת היקף התקציב וגודל העודף או הגירעון בו; הכוונת רמת התעסוקה במשק וכן נקיטת צעדים אינפלציוניים או דפלציוניים המשפיעים על התרחבות או על מיתון. מדיניות פיסקלית הגורמת להגדלת הביקוש המצרפי במשק נקראת מדיניות פיסקלית מרחיבה (הגדלת הביקוש הממשלתי ו/או צמצום המִסים) ואילו מדיניות פיסקלית הגורמת להקטנת הביקוש המצרפי במשק נקראת מדיניות פיסקלית מצמצמת (הקטנת הביקוש הממשלתי ו/או הגדלת המִסים). מדיניות פיסקלית קיבלה את חשיבותה החל משנות ה-30 של המאה ה-20, בהשפעת השפל הכלכלי הגדול שפקד את העולם המערבי, שרואים בו, בעקבות התיאוריות של ג'. מ. קיינס, מכשיר רב חשיבות להקטנת התוצאות השליליות של מחזור העסקים. לפיכך, מדיניות פיסקלית המכונות בעיקר לקיזוז תנודות בהכנסה ובתעסוקה מכונה 'מדיניות פיסקלית אנטי-מחזורית' (countercycical fiscal policy) או 'מדיניות פיסקלית מקזזת' (compensatory fiscal policy) (ראה: מדיניות אנטי-מחזורית). אלה הדוגלים במדיניות פיסקלית כאמצעי העיקרי להשפעה על רמת הפעילות הכלכלית על ידי הממשלה מכונים 'פיסקליסטים' (fiscalists). את המדיניות הפיסקלית בישראל מבצע אגף התקציבים באוצר, אולם יכולת התמרון של הממשלה באמצעות מדיניות פיסקלית מוגבלת במידה רבה מכיוון שחלקים ניכרים מתקציב המדינה מופנים להחזר חובות ולהוצאות הביטחון.


גרף המצביע על ההשפעה שיש לגידול בהוצאות הממשלה על הביקוש המצרפי ועל ההכנסה הלאומית. AS הוא ההיצע המצרפי ו-AD0 הוא הביקוש המצרפי לפני הגידול בהוצאות הממשלה.