מיקרו-כלכלה כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: microeconomics

ענף בכלכלה העוסק במחקרים ובסטטיסטיקות כלכליים הנוגעים לתבניות האינדבידואליות שלה; כלומר: ענף העוסק בתופעות המאפיינות רק חלקים מהמשק - ביחידים, במשקי בית, במפעל או בעסק הבודד, ובניסיון לעשות מכך הכללות ומִצרפים לגבי שווקים או תעשיות ספציפיות. נושאה של המיקרו-כלכלה הוא הקצאת המשאבים המוגבלים בין השימושים המתחרים הלא מוגבלים. ישנה הנחה ברקע המיקרו-כלכלה שכל אחד - יצרנים, צרכנים וממשלה - רוצים להשתמש במקורות זמינים בדרך שתניב את התועלת הרבה ביותר. תפקיד מרכזי במיקרו-כלכלה יש לתיאוריות המחירים (ולכן עקרונות המיקרו-כלכלה ידועים יותר כתורת המחירים). המיקרו-כלכלה עוסקת בשאלות כיצד נוצרים מחירים וכיצד הם משתנים, כיצד צרכנים מתנהגים ומהן העדפותיהם וכיוצ"ב. הבעיות העיקריות בתחום זה הן מה לייצר, כיצד לייצר, מתי לייצר כיצד לחלק את התוצרת וכיצד להבטיח צמיחה כלכלית. זאת בתנאי שיש התחרות ומידע מתאים, שהם גורמי מפתח בהתנהגות מיקרו. תורות אלה מרבות להשתמש בחוקי הביקוש וההיצע, בישטות הניתוח השולי ובתורת הערך וההון. המיקרו-כלכלה מרבה להסתייע במודלים מתמטיים המתייחסים לפירמות ומשקי בית או למִצרפים גדולים, כגון תעשיות ושווקים מסוימים. כל זאת בניגוד למקרו-כלכלה, העוסקת בתופעות המאפיינות את כלל המשק. אספקט חשוב של מיקרו-כלכלה הוא 'תורת פירמה' (theory of the firm) - מאמץ לצפות ולהעריך החלטות של חברה מסוימת במונחים של תשומה (עבודה, חומרי גלם, הון וכיוצ"ב) ותפוקה (ייצור). עם פיתוח טכניקות מתמטיות מתוחכמות, כגון תכנון ליניארי. תורת הפירמה הותאמה כדי לקחת בחשבון יותר ויותר משתנים, עם זאת היא נשארה בעלת אופי תיאורטי הנותן תמונה רחבה על התנהגות עסקית ולא כלי ממשי המשמש את ההנהלה.