מלכודת נזילות כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: liquidity trap

מונח הלקוח מתורת הכלכלה הקיינסיאנית, הטוען כי כתוצאה ממיתון תופעל מדיניות התרחבות מוניטרית מכוונת של הבנק המרכזי, לפיה שיעורי הריבית ירדו וזה עשוי לעודד יחידים וחברות ללוות ולהוציא יותר; אבל, לטענת קייניס, זה בהחלט אפשרי שהיצע הכסף יעלה על הביקוש לו, גם אם שיעור הריבית יגיע לאפס. אם משום שהבנקים שבידם הכסף מפחדים להלוותו ואם משום שכאשר שיעורי הריבית מגיעים לשפל, אנשים מאמינים ששיעור הריבית חייב לעלות בעתיד. בשלב זה הם לא ישנו את מצב החזקת הכספים על ידם. אם הדבר הזה יקרה, המיתון לא יתקן את עצמו באמצעות שיעורי הריבית. במצב זה הכלכלה תהיה ממולכדת בהיצע ובנזילות, שלא לווים אותה ולא מוציאים אותה. החלק הגמיש של הביקוש מבוסס כולו על אירועי העבר והציפיות לעתיד והוא משתנה ממדינה למדינה. למשל, בתקופת המשבר הגדול, בשנות השלושים, הסתבר שהמשק הגיע לנקודה בה הזרמת כסף נוספת למשק לא תביא להורדת הריבית (שהיא כל כך נמוכה) ותסתכם בגידול באחזקת מזומנים על ידי הציבור והמגזר העסקי. מכיוון שהריבית כה נמוכה אחזקת נזילות הינה זולה במיוחד. המסקנה - בנקודה זו המדיניות המוניטרית היא חסרת תועלת ואז רק מדיניות פיסקלית תהיה יעילה. כלומר, לפי קיינס כאשר עקומת הביקוש לכסף היא גמישה לחלוטין, רק מדיניות פיסקלית מרחיבה בתחום מלכודת הנזילות, כמו הגדלת תקציבי התשתיות והחינוך, תצליח לשנות את התוצר הלאומי ועמו את התוצר התעסוקה, ההכנסה הפנוייה והתצרוכת ; ואילו מדיניות מוניטרית מרחיבה לא תשפיע על כל אלה ולא תשנה את שיווי המשקל הכללי. כלומר: מבחינת המדיניות המוניטרית זוהי "מלכודת" (ומכאן שם התופעה). הכלכלנים הלא-קיינסיאנים, ובמיוחד המוניטרסטים, סבורים שאין לתורה זו בסיס אמפירי. הם סבורים שהן משקיעים והן צרכנים רגישים לשינויים בשיעורי הריבית ומצב כפי שמתאר אותו קיינס אינו עשוי להתקיים.


בתנאים רגילים עליית מחירים תגרום להקטנת כמות הכסף הריאלית ולעליית שער הריבית. דבר זה אינו קורה בתחום מלכודת הנזילות. (M3 M2)