מרקנטליזם כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: mercantilism

תפיסה כלכלית ששלטה במאות ה-16 וה-17 בעקבות עליית המדינה הלאומית והשתרשות תודעת הייחוד הלאומי, יחד עם זרימת כמויות גדולות של כסף וזהב לאירופה. עיקרה של התורה היה שעוצמת מדינה נבחנת על פי עושרה המוניטרי. כדי להשיג זאת יש לייצא הרבה עד כמה שאפשר ולייבא מעט עד כמה שאפשר. לשם כך יש לעודד מחסומי סחר הבאים להגן על התעשייה המקומית מפני התחרות חיצונית ולצבור זהב. כלומר: נקודת הכובד הועברה מהפרט אל המדינה, שכוחה ועושרה נעשו מטרה עליונה לכל פעילות כלכלית. המטרה לטווח קצר היתה יצירת עודף בחשבון השוטף של המדינה לשם צבירת יתרות של מתכות יקרות, להעשרת המדינה ולהפעלת מלוא כושר ייצורה. לפי תפיסה זו היו השלטונות לא רק רשאים אלא אף חייבים להתערב בהכוונת המשק על ידי עידוד ריבוי האוכלוסין, כיבוש מושבות, חקיקה מתאימה, ייזום עבודות ציבוריות והפעלת אמצעי עידוד ופיקוח, כגון פרמיות וסובסידיות, מכסים וצווים אדמיניסטרטיביים. בסוף המאה ה-18 ראו המרקנטליסטים המאוחרים את המשימה העיקרית בהשגת מאזן מסחרי חיובי. המרקנטליזם נדחק במאה ה-18 על ידי הפיזיוקרטים ועל ידי מדיניות חופש המסחר. אדם סמית ושאר הכלכלים מהאסכולה הקלאסית שלאחר מכן, ראו במרקנטליזם סילוף התיאוריה הכלכלית האמיתית; אולם ג'. מ. קיינס ראה בה מבשרת לדרכו שלו בתחום הביקוש המצרפי. כיום, הגם שהצורה הקיצונית של מרקנטילזים אינה קיימת עוד, הרעיון של מספר מדינות הדוגלות בפרוטקציוניזם הוא בעל אופי דומה. בשיטה זו נעשית הכבדה על היבוא בדרך של מכסות, תעריפי מכס מפלים וכדומה, הכבדה המבטלת את הדגש על צריכה פנימית לטובת דגש חזק על היווי הון והגנה על תעשיות ינוקא.