סחר חוץ
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: foreign trade
מונח כללי המציין עסקות מסחריות הנעשות בין מדינות שונות על ידי סוחרים וממשלות. סחר החוץ הוא פונקציה של חלוקת העבודה הבינלאומית והוא מושפע מההבדלים הבולטים בין התנאים הטבעיים, הגיאוגרפיים והכלכליים של הארצות השונות. סחר החוץ ניזון מההבדלים באוצרות הטבע וכן מההבדלים ברמת הייצור בין הארצות (הנובעים בחלקם מהשוני ברמה הטכנולוגית, מהתמחות בסוגי יצור שונים וכיוצ"ב). כלומר: הבחירה של ארץ לגבי המוצרים בהם היא תתמחה תקבע על ידי מבחר יתרונות בייצור אותם מוצרים לעומת ארצות אחרות. יתרונות אלה יאפשרו לה לייצר מוצרים אלה ביעילות גבוהה יותר ובעלות נמוכה יותר מאשר מדינות אחרות. לסחר בינלאומי יש השפעה רבה הן על הפירמה הבודדת הנוטלת חלק בו והן על הרווחה הכלכלית של אוכלוסיית המדינות הלוקחות חלק בפעילות העסקית. סחר החוץ מספק למשק הלאומי חומרים החסרים לו ומאפשר לו העסקת גורמי ייצור בענפים בהם יש לארץ הנתונה יתרונות יחסיים. התורה הסטטית של סחר החוץ מדגישה את היתרונות ההדדיים שסחר יכול לגרום כתוצאה משוני בעלויות היחסיות. מדינות ירוויחו מסחר הדדי אם כל מדינה תייצא את אותם מוצרים שבהם עלויותיה נמוכות יותר ותייבא מוצרים שלגביהם עלות הייצור אצלה גבוהה. תועלת הדדית זו מכונה 'רווח ממסחר' או 'תועלת מסחר' (gain from trade). מרכיביו העיקריים של סחר החוץ הם: יצוא סחורות ושירותים לחו"ל; היבוא מחו"ל; היצוא החוזר (החזרת סחורות שיוצאו קודם לכן לחו"ל); היבוא החוזר (החזרת סחורת שיובאו מחו"ל) וסחר מעבר. הסחר נעשה בצינורות שיווק שהסיכונים המתלווים להם רבים ומסובכים יותר מאלה שבסחר הפנימי. הדברים אמורים לגבי תנאי מכירה ומשלוח שונים, הובלה, בעיות מכס, מטבע וכדומה. הרחבת הפעילות הרב-לאומית הביאה ליצירת הסכמי מסחר אזוריים בין מדינות כדי להנות מיתרון יחסי בייצור, הווה אומר: לקדם את השימוש היעיל במקורות ובמשאבים כלכליים בין המדינות לבין הפירמות, וכן לשם העמקת ההבנה הפוליטית ביניהן. סחר חוץ מכונה גם 'מסחר בינלאומי' (international trade).
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: foreign trade
מונח כללי המציין עסקות מסחריות הנעשות בין מדינות שונות על ידי סוחרים וממשלות. סחר החוץ הוא פונקציה של חלוקת העבודה הבינלאומית והוא מושפע מההבדלים הבולטים בין התנאים הטבעיים, הגיאוגרפיים והכלכליים של הארצות השונות. סחר החוץ ניזון מההבדלים באוצרות הטבע וכן מההבדלים ברמת הייצור בין הארצות (הנובעים בחלקם מהשוני ברמה הטכנולוגית, מהתמחות בסוגי יצור שונים וכיוצ"ב). כלומר: הבחירה של ארץ לגבי המוצרים בהם היא תתמחה תקבע על ידי מבחר יתרונות בייצור אותם מוצרים לעומת ארצות אחרות. יתרונות אלה יאפשרו לה לייצר מוצרים אלה ביעילות גבוהה יותר ובעלות נמוכה יותר מאשר מדינות אחרות. לסחר בינלאומי יש השפעה רבה הן על הפירמה הבודדת הנוטלת חלק בו והן על הרווחה הכלכלית של אוכלוסיית המדינות הלוקחות חלק בפעילות העסקית. סחר החוץ מספק למשק הלאומי חומרים החסרים לו ומאפשר לו העסקת גורמי ייצור בענפים בהם יש לארץ הנתונה יתרונות יחסיים. התורה הסטטית של סחר החוץ מדגישה את היתרונות ההדדיים שסחר יכול לגרום כתוצאה משוני בעלויות היחסיות. מדינות ירוויחו מסחר הדדי אם כל מדינה תייצא את אותם מוצרים שבהם עלויותיה נמוכות יותר ותייבא מוצרים שלגביהם עלות הייצור אצלה גבוהה. תועלת הדדית זו מכונה 'רווח ממסחר' או 'תועלת מסחר' (gain from trade). מרכיביו העיקריים של סחר החוץ הם: יצוא סחורות ושירותים לחו"ל; היבוא מחו"ל; היצוא החוזר (החזרת סחורות שיוצאו קודם לכן לחו"ל); היבוא החוזר (החזרת סחורת שיובאו מחו"ל) וסחר מעבר. הסחר נעשה בצינורות שיווק שהסיכונים המתלווים להם רבים ומסובכים יותר מאלה שבסחר הפנימי. הדברים אמורים לגבי תנאי מכירה ומשלוח שונים, הובלה, בעיות מכס, מטבע וכדומה. הרחבת הפעילות הרב-לאומית הביאה ליצירת הסכמי מסחר אזוריים בין מדינות כדי להנות מיתרון יחסי בייצור, הווה אומר: לקדם את השימוש היעיל במקורות ובמשאבים כלכליים בין המדינות לבין הפירמות, וכן לשם העמקת ההבנה הפוליטית ביניהן. סחר חוץ מכונה גם 'מסחר בינלאומי' (international trade).
