עבדות כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: slavery

בהיסטוריה הכלכלית, השימוש ביצורי אנוש כצורה מסוימת של רכוש, בדרך כלל כדי להנות מגורם ייצור בעלות נמוכה מאד. המונח מציין יחס של כפיפות שלפיו העבד הוא רכושו הפרטי של בעליו, היכול לעשות בו כרצונו. ראשיתה של העבדות בימי קדם, היא היתה קיימת באופן מעשי בכל החברות ובכל חלקי תבל והיא מוסיפה להתקיים עד היום במקומות שונים בעולם, אם כי כיום בצורה מוסווית. המקור לעבדים היה בדרך כלל בכיבושים ובשעבוד תושבי הארץ הנכבשת ולאחר מכן בחטיפת אנשים (כושים); ואילו במערב העבדות קשורה למוסדות ענישה ולמושבות שבהם אסירים הוכרחו לעבוד (אך לא נִקנו ונמכרו). מבחינה כלכלית, בשל העבדות התאפשרה הקמת מפעלים שלא היה אפשר להקימם בלעדיה: הפירמידות; השטת ספינות חד-סיפוניות של הרומאים; עיבוד חקלאי בלטיפונדיות ולאחר מכן במטעים וכיוצ"ב. החסרונות הכלכליים של העבדות נבעו מכך שעבודת העבדים נעשתה ברשלנות, לא ביעילות, באי-אכפתיות וללא מיוּמנות, מה שדרש פיקוח מתמיד. בארצות המערב בוטל סחר העבדים והעבדות במשך המאה ה-19. צורה אחרת של עבדות היא זו הקיימת בצורה רחבה באמריקה הלטינית מראשית המאה ה-19 ואילך, שלפיה פועל חייב לעבוד עבודת כפיה (peonage) בשל חוב שהוא חייב לנושהו. המטעים בחלק מארצות אלה יכולים להתקיים בתנאי שיש היצע יציב של עבודה זולה, ולפיכך נקטו בעלי המטעים בטקטיקות שונות כדי להחזיק בעובדים - רובם אינדיאנים - ללא יכולת להשתחרר. אלה כללו מקדמות על חשבון השכר, אילוץ עובדים לקנות בחנויות החברה בהקפה וכך להיות בעלי חוב מתמיד וכיוצ"ב. מותו של החייב לא שחרר את בני משפחתו מהחוב ואלה היו חייבים להמשיך ולעבוד כדי לפרוע אותו. החוק ביטל את השיטה בארצות אלה אך בפועל היא עדיין קיימת.