עיקרון האצה כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: acceleration principle

עיקרון כלכלי המבטא את התלות בין רמת ההשקעות במשק לבין רמת הצריכה וההכנסה הלאומית; עיקרון המציין את נטיית ההשקעה בתעשייה להשתנות על פי שיעור השינוי בתפוקה ולא על פי רמת התפוקה. עיקרון זה מסביר כיצד שינויים קלים ברמת הצריכה וההכנסה הלאומית מביאים לתנודות מחזוריות גדולות פי כמה ברמת ההשקעות. בתקופת גֵאות יהיה פירוש הדבר שהעלייה בצריכה ובהכנסות מאיצה את ההשקעות וכתוצאה מכך היא מדרבנת עוד יותר את ההתרחבות והגֵאות במשק. (זאת בתנאי שכושר הייצור הקיים מנוצל במלואו ויש צורך בהשקעות הון נוספות כדי להגדילו). בתקופת האטה התהליך הוא הפוך - ירידה קטנה בצריכה ובהכנסה תביא לצמצום השקעות הון בשיעור גבוה יותר מהירידה ובסופו של דבר עלולה להביא לאבטלה ולשפל. העיקרון נוסח לראשונה על ידי הכלכלן הצרפתי א. אפטליון ב-1913, ואת ניסוחו כפי שהוא מקובל היום פיתח הכלכלן האמריקאי י.א. קלרק. ב-1917 עשו כלכלנים שונים (ביניהם פאול א. סמואלסון, א. האנסן ואחרים) ניסיונות שונים לשלב את עיקרון המכפיל עם עיקרון ההאצה כיסוד להסברת מחזור העסקים, לבדיקת קשרי הגומלין בין צריכה והשקעות ולבחינת התהליכים הכלליים של הצמיחה הכלכלית. שני עקרונות אלה הם, במידה מרובה, שני צדדים של אותו מטבע, שכן עיקרון ההאצה מבליט את השפעת הגידול בצריכה ובהכנסה הלאומית על רמת ההשקעות, שעה שהמכפיל מצביע על השפעתה של תוספת ההשקעות על הצריכה ועל הכנסה הלאומית.