עתידנות כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: futurology

תורה העוסקת בצמצום ותיחום אי-הוודאות ביחס לעתיד על ידי מחקר העוסק בכיוונים אפשריים של פיתוח טכני וחברתי ובזיהוי מראש של המצאות צפויות. המונח הוטבע ב-1949 על יד ההיסטוריון הגרמני אוסיפ פלכטהיים (Flechtheim). עם שיטות העתידניות המקצועית נמנות שיטות כמו חיוץ (אקסטרפולציה) הדמיה (סימולציה), משאלי מומחים, בניית תסריטים חליפיים בהם מתארים בשלבים מעבר ממצב עכשווי למצב עתידי וכדומה. שיטות אלה נועדו לעזור בתכנון אותם תחומים שבעבר היו בתחום האִלתור. העתידנות המודרנית התפתחה בעיקר לאחר מלחמת העולם השנייה עם ראשית החיזוי הטכנולוגי במסגרת המחקר והפיתוח הביטחוני, שבו השקעות ענק תלויות בהנחות על מגמות הטכנולוגיה בעתיד. מהעיסוק בנושאים ביטחוניים הועברו שיטות החיזוי לתחומים אחרים, עסקיים וחברתיים. עם זאת, גם לאחר שימוש מלא בשיטות אלה - לצמצום ותיחום אי-הוודאות - רב הסתום לגבי העתיד וככל שהתכנון מתיימר לחבוק טווחי זמן ארוכים יותר רבה יותר, בדרך כלל, אי-הוודאות.