פיקוח על מטבע חוץ כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: exchange control

פיקוח על קבלת והוצאת מטבע חוץ. פעולות הננקטות על ידי ממשלה כדי להגביל את יכולת ההמרה החופשית של מטבע המדינה במטבע חוץ. מדיניות זו נועדת לשמור על יתרות מטבע חוץ של המדינה ולמנוע הוצאת מטבע חוץ על ידי תושבים מקומיים או שמירת מטבע שיש להם בחו"ל. פעולה זו נעשית בדרך כלל על ידי מִגוון צעדים שנוקט הבנק המרכזי, שעיקרם הוראה האומרת שקבלה והוצאה של מטבע חוץ צריכות להעשות על ידי הבנק המרכזי, אי מתן רשות לייבא מוצרים מסוימים שהממשלה חושבת אותם לבלתי-חיוניים וכיוצ"ב. זאת בצד אמצעים אחרים העומדים בפני הממשלה כדי להשפיע על שער החליפין של המטבע. פיקוח על מטבע חוץ נועד לייצב את מחיר המטבע הלאומי בשווקים הבינלאומיים ולצבור מטבע חוץ לצורך כיסוי פער במאזן התשלומים. קיומו של פיקוח גורם לכך שמחיר המטבע אינו נקבע באופן חופשי על יד ההיצע והביקוש אלא על פי החלטות הרשויות המפקחות על המטבע. בארצות לא-קפיטליסטיות פיקוח על מטבע חוץ לובש צורות שונות, בדרך כלל בצורה של פיקוח על יבוא ויצוא והעברת הון; פיקוח מינהלי על המאזן המסחרי המנסה ליצור הקבלה בין ההוצאה במטבע חוץ לבין ההכנסה שלו; זכות להשתמש בחשבונות חסומים שיש לתושבים זרים (כגון בשל זכויות יוצרים) בתוך המדינה עצמה בלבד וכיוצ"ב. בישראל נעשה הפיקוח על פי חוק הפיקוח על המטבע. למעשה, גם מקום שלא קיים פיקוח פורמלי על מטבע חוץ אין הממשלה משאירה את שערי המטבע לכוחות השוק בלבד והיא מתערבת מזמן לזמן, אם כדי לקנות ואם כדי למכור, במגמה לקיים שער חליפין הרצוי לה. בישראל בוטל פורמלית, הפיקוח על מטבע חוץ החל מ-1.1.03.