פרידמניזם
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: Friedmanism
הכינוי לתיאוריה המוניטרית של מילטון פרידמן - הבולט בין חברי אסכולת שיקגו הקיצונית - הקובעת שבאמצעות הגבלות מוניטריות ניתן להשפיע על התנאים הכלכליים בצורה הטובה ביותר, משום שכיוונה שכל הכלכלה הלאומית מקביל להיצע הכסף. כיוון שכך, אם ההיצע יתרחב - תתרחב הכלכלה ואם ההיצע יתכווץ - תתכווץ הכלכלה. לפיכך, טוען פרידמן, על הממשלה להתרכז בפיקוח מוניטרי ישיר ולא לעסוק במניפולציות של מס, בייזום פרויקטים או בעיסוקים אחרים כיוצא באלה. התיאוריה היא גילוי מחדש של חשיבות הכסף והמדיניות המוניטרית. פרידמן היה מראשוני המתנגדים לג'. מ. קיינס בהדגשת השפעתה המכרעת של מדיניות מוניטרית (הקובעת את כמות הכסף, אספקתו ושערי הריבית) על מחזורי העסקים, לעומת הקיינסיאניזם שראה במדיניות הפיסקלית (מדיניות ממשלתית כלכלית כללית הפועלת על הביקוש המצרפי) את הגורם המרכזי במדיניות הייצוב הכלכלי. מפער השקפות מרכזי זה נגזרות הנחות כלליות בדבר העדפת מנגנון השוק והתנגדות להתערבות ממשלתית בתהליך הכלכלי, שמובילות את פרידמן בחזרה לליברליזם הצרוף של המאה ה-19, להתנגדות למדינת רווחה, להטפה למס הכנסה שלילי ולהדגשת האינדיבידואליזם. עיקר פעילותו המחקרית של פרידמן היה בתחום המַקרו-כלכלה אך הוא גם הניח את היסוד לתיאוריה הבסיסית של ההצמדה. מילטון פרידמן טען כי האינפלציה כשלעצמה היא דבר רע, אבל אם אין ברירה אלא לחיות עמה יש להביא למינימום אל העיוותים שהיא יוצרת. זאת על ידי כך שהסכמי השכר יהיו נקובים במונחים ריאליים, כלומר צמודים למדד מחירים כלשהו. שלושה מהישגיו הבולטים היו: תורת ההכנסה התמידית, תורת היציבות בניהול מדיניות של יצירת כסף (כיוונון עדין) ותורת שיעור האבטלה הטבעי. לכל אחד מאלה היו השפעות מרחיקות לכת על מדע הכלכלה ועל יישומו בניהול מדיניות כלכלית. עם זאת, מישנתו אינה מתעכבת די הצורך על כשלי שוק אפשריים - מצבים בהם מערכת המחירים משדרת איתותים מעוותים והמערכת הכלכלית מאבדת מיעילותה. ב-1976 זכה פרידמן בפרס נובל לכלכלה "על הישגיו בתחום ניתוח הצריכה, היסטוריה ותיאוריה מוניטרית והוכחת המורכבות של מדיניות ייצוב כלכלי".
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: Friedmanism
הכינוי לתיאוריה המוניטרית של מילטון פרידמן - הבולט בין חברי אסכולת שיקגו הקיצונית - הקובעת שבאמצעות הגבלות מוניטריות ניתן להשפיע על התנאים הכלכליים בצורה הטובה ביותר, משום שכיוונה שכל הכלכלה הלאומית מקביל להיצע הכסף. כיוון שכך, אם ההיצע יתרחב - תתרחב הכלכלה ואם ההיצע יתכווץ - תתכווץ הכלכלה. לפיכך, טוען פרידמן, על הממשלה להתרכז בפיקוח מוניטרי ישיר ולא לעסוק במניפולציות של מס, בייזום פרויקטים או בעיסוקים אחרים כיוצא באלה. התיאוריה היא גילוי מחדש של חשיבות הכסף והמדיניות המוניטרית. פרידמן היה מראשוני המתנגדים לג'. מ. קיינס בהדגשת השפעתה המכרעת של מדיניות מוניטרית (הקובעת את כמות הכסף, אספקתו ושערי הריבית) על מחזורי העסקים, לעומת הקיינסיאניזם שראה במדיניות הפיסקלית (מדיניות ממשלתית כלכלית כללית הפועלת על הביקוש המצרפי) את הגורם המרכזי במדיניות הייצוב הכלכלי. מפער השקפות מרכזי זה נגזרות הנחות כלליות בדבר העדפת מנגנון השוק והתנגדות להתערבות ממשלתית בתהליך הכלכלי, שמובילות את פרידמן בחזרה לליברליזם הצרוף של המאה ה-19, להתנגדות למדינת רווחה, להטפה למס הכנסה שלילי ולהדגשת האינדיבידואליזם. עיקר פעילותו המחקרית של פרידמן היה בתחום המַקרו-כלכלה אך הוא גם הניח את היסוד לתיאוריה הבסיסית של ההצמדה. מילטון פרידמן טען כי האינפלציה כשלעצמה היא דבר רע, אבל אם אין ברירה אלא לחיות עמה יש להביא למינימום אל העיוותים שהיא יוצרת. זאת על ידי כך שהסכמי השכר יהיו נקובים במונחים ריאליים, כלומר צמודים למדד מחירים כלשהו. שלושה מהישגיו הבולטים היו: תורת ההכנסה התמידית, תורת היציבות בניהול מדיניות של יצירת כסף (כיוונון עדין) ותורת שיעור האבטלה הטבעי. לכל אחד מאלה היו השפעות מרחיקות לכת על מדע הכלכלה ועל יישומו בניהול מדיניות כלכלית. עם זאת, מישנתו אינה מתעכבת די הצורך על כשלי שוק אפשריים - מצבים בהם מערכת המחירים משדרת איתותים מעוותים והמערכת הכלכלית מאבדת מיעילותה. ב-1976 זכה פרידמן בפרס נובל לכלכלה "על הישגיו בתחום ניתוח הצריכה, היסטוריה ותיאוריה מוניטרית והוכחת המורכבות של מדיניות ייצוב כלכלי".
 פרידמן, מילטון |
