קבוצת העשר כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: group of ten (G-10)

קבוצה שכללה את עשר המדינות המתועשות של המערב שהתאגדו כדי לתאם את מדיניותם המוניטרית והפיסקלית הבינלאומית וכדי ליצור מערכת כלכלית עולמית יציבה. במסגרת זו דאגה הקבוצה לאספקה כספית מספקת לקרן המטבע הבינלאומית - במטבעות השמישים ביותר - להלוואות שהקרן נותנת. הקבוצה התארגנה בשנת 1962 וההסדר שעשתה - הידוע כ'הסכם כללי להלוואות' - סיפק אשראי בסך ששה ביליון דולר לקרן. ההסכם המקורי, שהיה בתוקף לארבע שנים, הוארך ללא הגבלת זמן. המפגשים של הקבוצה נעשו במסגרת הבנק לסילוקין בינלאומיים, שבנקים מרכזיים רבים באירופה - הנמנים על קבוצת העשר (יחד עם שוויצריה) - הם בעלי המניות העיקריים שלו. בשנת 1974 הקימו הנגידים של קבוצת העשר וועדה לתקנות ולפיקוח על הבנקים - לאחר שהוסכם ביניהם שתפקידם הוא גם לספק אמצעים לבנקים הלאומיים שלהם שישמשו לתמיכה בפעולות המטבע האירופאי - על מנת לתאם את פעולות הפיקוח על הבנקים ולקבוע עקרונות כלליים שבמסגרתם כל מדינה תעשה את סידוריה היא וכמכשיר שבמסגרתו האחד ילמד מהשני. אחד התפקידים החשובים של הקבוצה היה העיסוק בפריסת חובות. המדינות החברות בקבוצת העשר היו: בלגיה, בריטניה, קנדה, צרפת, איטליה, יפן, הולנד, שבדיה, ארה"ב וגרמניה המערבית. שוויצריה הייתה חברה לא רשמית, ובוועדה הבנקאית השתתפה גם לוקסנבורג. הקבוצה הייתה ידועה גם בשם 'מועדון פריס' (paris club), משום שהייתה נפגשת לעתים קרובות בחסות שר האוצר הצרפתי.