קפיטליזם
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: capitalism
שיטה כלכלית-חברתית שהמאפיינים העיקריים שלה הם: יוזמה פרטית (המתבטאת בהשפעה של גורמים פרטיים על הפעילות הכלכלית שהיא כלכלת שוק); קנין פרטי (כלומר: שליטה של בעלים פרטיים על אמצעי היצור, ההפצה, ההחלפה והצבירה של הרכוש שבידיהם); הרכוש, שהוא בידי אנשים מעטים יחסית, מושקע - בנפרד או במשותף - על מנת לקבל רווח, שהוא המניע לפעילות, תוך שאיפה להגיע להכברה או לאופטימום של הרווחים כתוצאה מהפעלתם של אמצעי הייצור. זאת לעומת השיטה המכונה סוציאליזם שבה הבעלות על נכסי הייצור היא ציבורית. מאז המהפכה התעשייתית עבר הקפיטליזם הטהור משברים, שִכלולים והתאמות כדי שיעלה בקנה אחד עם דרישות בעלי ההכנסות הנמוכות בחברה, עם דרישות המדינה וצרכיה (בייחוד בתחומי החוץ והביטחון), עם שינויים מתמידים בטכנולוגיה ובדמוגרפיה ועם הידע והניסיון המצטברים במדעי החברה ובמיוחד בתורת הכלכלה. המשטר המדיני שבו הקפיטליזם מגיע לשִגשוג הרב ביותר הוא משטר דמוקרטי ליברלי. עם זאת, הקפיטליזם מתקיים גם במשטרים אחרים, לרבות כאלה שהם אנטי דמוקרטיים. כיום ברוב הארצות הכלכלה היא כלכלה מעורבת. כלומר: בעלות פרטית על חלקים מאמצעי הייצור העיקריים במשק בצד בעלות ציבורית על אמצעי יצור אחרים, כששיעור האחזקות וסוגי האחזות שונים במשקים השונים. בכל השיטות הקפיטליסטיות כיום לממשלה יש תפקיד מסוים, המגביל את פעולות היזמים כאשר הדבר מאיים על טובת הציבור, והיא מעורבת באותן תעשיות שהן חיוניות אבל אינן מושכות השקעות פרטיות במידה מספקת (כגון הגנה לאומית, משטרה, שירות דואר וכד'). בשנת 2008 פרץ באר"הב משבר הסב-פריים שגרם לקריסת מוסדות פיננסיים בוול סטריט והעלה מחדש את השאלה אם יש משהו פגום, אימננטי, בשיטה ושלא ניתן לסלק את הפגם שאפשר לטפל בו אך לא לרפא אותו כליל, לעומת אחרים שסוברים שלא השיטה כשלה אלא היישום שלה ולמרות המשבר שאין תחליף לשיטה ורק יש להגביר את האסדרה (רגולציה) שתתפוס מקום מרכזי יותר. (ראה: לסה פייר; יוזמה פרטית).
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: capitalism
שיטה כלכלית-חברתית שהמאפיינים העיקריים שלה הם: יוזמה פרטית (המתבטאת בהשפעה של גורמים פרטיים על הפעילות הכלכלית שהיא כלכלת שוק); קנין פרטי (כלומר: שליטה של בעלים פרטיים על אמצעי היצור, ההפצה, ההחלפה והצבירה של הרכוש שבידיהם); הרכוש, שהוא בידי אנשים מעטים יחסית, מושקע - בנפרד או במשותף - על מנת לקבל רווח, שהוא המניע לפעילות, תוך שאיפה להגיע להכברה או לאופטימום של הרווחים כתוצאה מהפעלתם של אמצעי הייצור. זאת לעומת השיטה המכונה סוציאליזם שבה הבעלות על נכסי הייצור היא ציבורית. מאז המהפכה התעשייתית עבר הקפיטליזם הטהור משברים, שִכלולים והתאמות כדי שיעלה בקנה אחד עם דרישות בעלי ההכנסות הנמוכות בחברה, עם דרישות המדינה וצרכיה (בייחוד בתחומי החוץ והביטחון), עם שינויים מתמידים בטכנולוגיה ובדמוגרפיה ועם הידע והניסיון המצטברים במדעי החברה ובמיוחד בתורת הכלכלה. המשטר המדיני שבו הקפיטליזם מגיע לשִגשוג הרב ביותר הוא משטר דמוקרטי ליברלי. עם זאת, הקפיטליזם מתקיים גם במשטרים אחרים, לרבות כאלה שהם אנטי דמוקרטיים. כיום ברוב הארצות הכלכלה היא כלכלה מעורבת. כלומר: בעלות פרטית על חלקים מאמצעי הייצור העיקריים במשק בצד בעלות ציבורית על אמצעי יצור אחרים, כששיעור האחזקות וסוגי האחזות שונים במשקים השונים. בכל השיטות הקפיטליסטיות כיום לממשלה יש תפקיד מסוים, המגביל את פעולות היזמים כאשר הדבר מאיים על טובת הציבור, והיא מעורבת באותן תעשיות שהן חיוניות אבל אינן מושכות השקעות פרטיות במידה מספקת (כגון הגנה לאומית, משטרה, שירות דואר וכד'). בשנת 2008 פרץ באר"הב משבר הסב-פריים שגרם לקריסת מוסדות פיננסיים בוול סטריט והעלה מחדש את השאלה אם יש משהו פגום, אימננטי, בשיטה ושלא ניתן לסלק את הפגם שאפשר לטפל בו אך לא לרפא אותו כליל, לעומת אחרים שסוברים שלא השיטה כשלה אלא היישום שלה ולמרות המשבר שאין תחליף לשיטה ורק יש להגביר את האסדרה (רגולציה) שתתפוס מקום מרכזי יותר. (ראה: לסה פייר; יוזמה פרטית).
