ביקוש לכסף כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: demand for money

כמות הכסף שהציבור - למעט בנקים מסחריים - מבקש להחזיק מתוך סל כל רכושו בנכסים פיננסיים. לשון אחר: הרצון להחזיק מלאי של אמצעי תשלום בזמן מסוים. מלאי זה של אמצעי תשלום נועד לאפשר גישור על פני פערי זמן בין זרמי התקבולים והתשלומים של הפירמה או משק הבית. בתורת הכלכלה הקיינסיאנית נעשית הבחנה בין שלושה מרכיבים לביקוש לכסף: הראשון, 'מניע הביטחון' - כסף המוחזק על ידי הציבור למקרי חירום. השני, 'מניע העסקות' - הצורך בכסף להוצאות שוטפות לצרכים יומיומיים. הכספים המוחזקים בשל שני מניעים אלה מושפעים מרמת ההכנסה הלאומית והאישית, וכן ממתכונת ההכנסה וההוצאה (לדוגמה: אדם שהכנסתו היא חודשית מחזיק יותר כסף מאדם שהכנסתו היא שבועית; או: תושבי ארצות עשירות מחזיקים יותר כסף מתושבי ארצות עניוצת). הביקוש הנובע ממניעים אלה הוא חלק קבוע, פחות או יותר, של ההכנסה. המניע השלישי, 'מניע הספקולציה' - כסף המוחזק לסיפור היצר הספקולטיבי, כלומר: לעשיית רווחים. הביקוש הנובע מגורם זה משתנה כל אימת שיש שינוי בציפיות ביחס לעתיד שערי הריבית. כאשר שערי הריבית גבוהים, כמות הכסף שתוחזק תהיה נמוכה יותר משום הפסד הריבית הנובע מאחזקת מזומן לעומת מה שעשוי להתקבל מהשקעתו, או בשל החשש ששערי הריבית ירדו בעתיד ואפשר יהיה להשקיע את הכספים בתנאים פחות נוחים. במצב הפוך, דהיינו, כאשר שיעורי הריבית הם ירודים, כמות הכסף שתוחזק בשל מניע זה תהיה גדולה יותר. מחיבור הביקושים של הפירמות ומשקי הבית מתקבלת פונקציית הביקוש המצרפי לכסף של המשק כולו.