שיעור נזילות כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: liquidity ratio

היחס שבין פיקדונות של הציבור שבידי בנק מסחרי לבין המזומנים בקופתו ופיקדונותיו בבנק המרכזי, יחס שאותו קובע הבנק המרכזי במסגרת דרישות לעתודות שהוא החליט עליהן. להפקדה שתי מטרות: האחת, הבטחת יציבותם של הבנקים (נזילות עסקית); והשניה, השפעה על נפח אמצעי התשלום במשק (נזילות מוניטרית). כושרם של הבנקים המסחריים להגדיל את כמות הכסף מוגבל על ידי שני גורמים: נפח הנכסים הנזילים שלהם ושיעור הנזילות שעליהם לקיים בתוקף החוק (בפועל גם על סמך מסורת וניסיון העבר). שיעורי הנזילות נקבעים בדרך כלל על ידי הבנק המרכזי בצווים ובהוראות, אם ישירות (כמו בישראל) ואם בצורה עקיפה (כמו באנגליה או בשוויץ, שם הדבר נעשה במסגרת הסכם ג'נטלמני בין הבנק המרכזי והבנקים המסחריים). שיעורי הנזילות עשויים לכלול מספר מרכיבים: הנזילות המינימלית (שהבחינה העקרית בקביעתה היא בטיחות הפיקדונות ושהיא בדרך כלל מורכבת מפיקדונות חובה בבנק המרכזי); נזילות שמעל למינימלית (שחלקה, לפחות, עשוי להיות מושקע בניירות ערך ממשלתיים מוכרים לצורך זה); ונזילות שולית על תוספת לפיקדונות מעל לסכומים מוגדרים ולתקופות מוגדרות. מערכת שיעורי הנזילות עשויה לשמש גם לצורך הכוונת אשראי (אשראי מכוון). בישראל, בנק ישראל רשאי לקבוע את שיעור הנזילות של המוסדות הבנקאיים ועל ידי כך הוא מרחיב או מצמצם את אמצעי התשלום במשק. בידי הבנק הסמכות החוקית לקבוע מהו החלק היחסי בתוך פיקדונות הציבור, שאותו אין הבנקים רשאים לתת כאשראי לציבור, אלא אם חייבים להפקידו בבנק ישראל. השפעת שינויים בשיעורי נזילות עשויה להיות מוגבלת אם יש בידי הבנקים עודף ניכר של נכסים נזילים. כמו הן ההשפעה מוגבלת בשל המשקל הגובר והולך של תחליפים לאמצעי התשלום הרשמיים.