שער חליפין נייד כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: floating exchange rate

שיטה בה נעים שערי המטבע של מדינה לעומת המטבעות האחרים על פי כוחות הביקוש וההיצע בשוק וללא התערבות של הממשלות או שהתערובתן היא חסרת משמעות. מצב זה מכונה 'ניוד טהור' (clean float). שער חליפין כזה משתנה מידי יום ולעתים מספר פעמים באותו יום. מטבעות שלגביהם שערי חליפין נקבעים כך קרויים 'מטבעות ניידים' (floating currencies). באופן תיאורטי, שער חליפין נייד הוא בעל אותו יתרון בסיסי כמו סחר חופשי, דהיינו הקצאה יעילה של המקורות באמצעות מכניזם של שוק הפועל באופן חפשי. על פי הגישה הכלכלית הקלאסית, כאשר יש עודף יצוא חיובי תהיה זרימת מטבע חוץ למשק ונכסי מטבע חוץ, נטו, יגדלו. התוצאה היא עודף היצע וירידה במחיר מטבע החוץ. הירידה מקטינה את העודף בשל גידול היבוא והקטנת היצוא עד לשיווי משקל. מצב הפוך קורה כאשר יש עודף יבוא. הווה אומר: בשערי חליפין ניידים שער החליפין נוטה להביא את עודף היצוא לאפס ואת החשבון השוטף לאיזון. לעומת הגישה הקלאסית, רואה הגישה הקיינסיאנית את שערי החליפין כמורכבים יותר וכנקבעים על יד גורמים רבים, וכשאלה משפיעים אין שער החליפין מתכנס במהירות לשיווי משקל ולאיזון החשבון השוטף. יתר על כן, בפועל רוב המטבעות אינם נהנים מחופש מוחלט מהתערבות הממשלות בשוקי המטבע העולמיים והבנקים המרכזיים שלהם מתערבים כדי "לרכך" את כוחות השוק. במדינות מסוימות זהו צעד שגרתי ובאחרות זהו צעד פחות שגרתי. כאשר שער חליפין הוא נייד, מה שקובע את חולשתם או את חוזקם של המטבעות כולל: העתודות במטבע קשה ובזהב של המדינה; המאזן המסחרי שלה; שיעור האינפלציה; שיעור הריבית; והחוזק הכללי של הכלכלה. שיטת השערים הניידים החלה לאחר שבאוגוסט 1971 הודיע הממשל של ניקסון על הפסקת ההמרה של הדולר לזהב בשער קבוע, ובשל הצעדים הכלכליים שבאו בעקבות זה. (ראה: הסכם ברטון-ווּדס).


בניגוד לניוד החופשי הניוד המנוהל הוא תוצאה של התערבות הממשלה בשוק הכספים, תוך קנייה ומכירה של מטבע ושימוש בעתודות של מטבע חוץ.