שפל גדול כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: great depression

הכינוי לשפל הכלכלי שהשפיע כמעט על כל ארצות העולם ואשר התחיל עם התמוטטוטת שוק ניירות הערך בארה"ב ב-24 באוקטובר 1929 - המכונה 'יום שלישי השחור' (black Tuesday) - ונמשך בארה"ב עד אמצע שנות השלושים ובארצות רבות עד תחילת מלחמת העולם השניה. השער הממוצע של המניות בבורסה של ניו-יורק ירד מ-89.1 בשנת 1929 ל-20.2 בשנת 1932. המשבר אופיין על ידי ירידה חדה בביקוש להשקעה, שנגרמה רק בחלקה בשל צמצום כמות הכסף. היא נבעה בעיקר מאובדן אמון הציבור ברווחים צפויים על השקעותיו. בתקופת המשבר ירד התוצר הלאומי הגולמי בארה"ב מ-104 ביליון דולר ל-56 ביליון ומספר המובטלים עלה מ-5.1 מיליון איש לכ-13 מליון בקירוב (מספר שהיווה כ-25 אחוזים מכוח העבודה). השפל ערער את האמונה בתיאוריה הקלאסית, שכן השכר והמחירים אכן ירדו - כצפוי על פיה - אך הכלכלה לא התאוששה לאחר מכן והשפל נמשך קרוב לעשור שנים. על פי המסורת - עם קריסת הבורסה בוול סטריט קפצו ספקולנטים רבים מגורדי השחקים במנהטן, במציאות נירשמו התאבדויות ספורות. המהלומה האמיתית ניחתה שלוש שנים לאחר היתרסקות הבורסה כשמשבר רחב ממדים במיגזר הבנקים דירדר את כלכלת ארה"ב לשפל כלכלי שנמשך, כאמור, כעשור. ב-1932 הגיע מספר המתאבדים באר"הב לשיא. מאז, מקובל לחשוב, למדו הממשלות בארצות המפותחות להתמודד עם מצבי משבר ולמעשה מאז ועד למשבר הסב-פריים לא אירעה התמוטטות - אם כי היו תקופות נסיגה ומיתון - משום הכלים המוניטריים שפיתחו הממשלות כדי להלחם בתופעה. מאז המשבר הגדול של שנות השלושים קבלו על עצמן מדינות המערב את הדאגה ליציבות התעסוקה והמחירים במשק. מדיניות זו מתבצעת בעיקר באמצעות הכלים שהעמידה לרשותן התיאוריה הכלכלית הניאו-קלאסית, במיוחד זו של ג'. מ. קיינס. כלים אלה כוללים: עודף בתקציב וצמצום אמצעי התשלום בזמן גיאות; גירעון בתקציב והרחבת אמצעי התשלום בזמן שפל (מימון פונקציונלי). ואולם תנאי להצלחה של מדיניות אנטי מחזורית הוא נקיטת האמצעים בזמן הנכון ובעוצמה המתאימה; לשם כך נזקקת מדיניות כזו לחיזוי נכון של מחזורי עסקים וראייה מפוכחת של הפעילות בשווקים. (ראה: ניו דיל; וול סטריט; משבר הסב-פריים)).