תורת השכר כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: subsistence theory of wages

בכלכלה הקלאסית, תיאוריה שרווחה בסוף המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19, שלפיה קביעת שכר העבודה היא על בסיס המינימום הנדרש לקיומו הפיזי של השכיר. תורה זו התבססה על תורת הערך שלפיה ערך החליפין של כל סחורה נקבע על ידי הוצאות הייצור שלה. שכר העבודה נקבע אפוא על ידי הוצאות ייצור העבודה, לשון אחר: על ידי הוצאות קיומו של העובד. כדי להסביר את העובדה ששכר העבודה משתנה ממקצוע למקצוע בתקופות שונות ובמקומות שונים, ולעתים אף בתוך אותו מקצוע ובאותו מקום, הוגדר מחדש המינימום ההכרחי (רמת שכר המאפשרת רמת חיים שמתחת לה העובד והתלויים בו צפויים לגוויעה ברעב) ונקרא 'שכר קיום'. אלה שדגלו בתיאוריה זו טענו שאם ישלמו לעובדים יותר מאשר אמצעי המחיה הדרושים להם - האוכלוסייה תגדל, משום שהנטייה היא ששכר העובד יהיה שווה רק למה שהוא צריך לקיים את עצמו ומשפחתו. עודף ההכנסה יופנה אפוא לתוספת ילדים. (זאת בניגוד לתיאוריות מאוחרות יותר הטוענות שדרישות לתוספת שכר באות כדי להגדיל את רמת החיים). מתוך מערכת ההנחות בדבר שכר מינימום וקרן שכר הגיע פרדיננד לסל לחוק הברזל של שכר - שהוא טען שתוקפו מוחלט - ושקבע כי בחברה הקפיטליסטית אין סיכוי לשיפור מתמיד ברמת מחייתם של הפועלים, מעבר למינימום הנדרש לקיום, כל עוד הם שכירים. מסקנתו היתה שיש לפתח קואופרטיבים של פועלים בעזרת המדינה.