תורת צמיחה כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: growth theory

1. ענף בתיאוריה הכלכלית העוסק בהסבר הסיבות לגידול כלכלי ובמדידת שיעורו. האינדיקטורים העיקריים הנמדדים הם: גידול כוח העבודה, אחוז ההכנסה הלאומית הנחסכת והמושקעת, השיפור הטכנולוגי, עליית היעילות המינהלית וגידול ההון האנושי. כמדד להשוואת הצמיחה בין ארצות שונות משמשת, בדרך כלל, העלייה בהכנסה הריאלית לנפש, למרות שמדד זה אינו מדויק וצופן בחובו בעיות רבות. עלייה קטנה בצמיחה בארץ מפותחת מבטאת לעתים גידול מוחלט העולה בהרבה על הגידול בארץ בלתי-מפותחת בעלת שיעור צמיחה גבוה. כמו כן אין שיעור הצמיחה משקף שינויים באיכות החיים המתבטאים בעלויות סוציאליות.
2. תיאוריה שפותחה על ידי רוברט סולו, בעל פרס נובל לכלכלה לשנת 1987, במאמר שפירסם ב-1956, שבו קבע כי מדינה יכולה לשמור על שיעור אבטלה נמוך על ידי התנהגות על פי אחד משני המודלים: האחד בנוי על צריכה פרטית גבוהה, השקעה נמוכה וצמיחה אִטית (מצב המאופיין בשערי ריבית גבוהים); והשני מאופיין על ידי צריכה פרטית נמוכה, השקעה גבוהה וצמיחה מהירה. בנימוקי חבר השופטים שהעניקו לו את הפרס נאמר כי סולו הוא "הכלכלן הראשון שפיתח מודל מתמטי המוכיח כיצד התקדמות טכנולוגית עשויה להמריץ את התפוקה לנפש".