תעשייה זעירה כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: small industry

מפעל שהוא גדול מבית מלאכה אך קטן מבית חרושת. ניתן להבחין בין סוגי תעשייה לפי קריטריונים שונים. קריטריון אחד הוא מספר המועסקים, ומקובל לסווג מפעל שבו עד עשרה עובדים כבית מלאכה ועד שבעים וחמישה עובדים כתעשייה זעירה. אולם יש הבדלים בהגדרות ממדינה למדינה. המאפיינים הכלכליים והטכנולוגיים של המלאכה והתעשייה הזעירה נובעים בעיקר מסיבות אלה: בתחומים בהם היתרונות הטכנולוגיים לגודל נעלמים (כמו, למשל, בתעשיית הבגדים) עשוי מפעל קטן להיות יעיל יותר ממפעל גדול; בסדרות ייצור קטנות ובייצור מוצרים לא סטנדרטיים יש יתרון ברור לגמישות הייצור של המפעל הקטן; המפעל הקטן יכול ליצור רכיבים וחלקים למפעל הגדול. זוהי בעצם אחת מהסיבות העיקריות ליעילותה של התעשייה המפותחת (בארה"ב, יפן ואירופה) המזמינה חלקים ממאות ואף מאלפי יצרנים קטנים שהתחמחו לייצרם ביעילות. לעתים מתפתחת התעשייה הזעירה עם המוצר שפיתחה והופכת לתעשייה גדולה. בין המאפיינים הפונקציונליים העיקריים של המלאכה והתעשייה הזעירה מציינים: התמחות מעטה יחסית בניהול (ברובה ניהול של איש אחד); קשרים הדוקים בין המנהל (הבעלים) לעובדים; והון עצמי קטן. מהבחינה החברתית יש לציין שלמלאכה ולתעשייה הזעירה השפעה אנטי מונופוליסטית; שאין הן נזקקות להון רב ונסמכות בעיקר על הון מחיסכון פרטי; שהן נשענות על פעילותם של יזמים מקומיים המבזרים את התעשייה ואת היצע העבודה; שהן מחזקות את היזמות ואת המעמד הבינוני.