בסיס חליפין לזהב כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: gold exchange standard

שיטה מוניטרית המהווה צורה מסוימת של בסיס זהב, שבה למדינה המשתמשת בבסיס זה אין מטבע זהב במחזור ויכול שגם לא עתודות זהב לשימוש בעסקות בינאומיות, ובמקום זה היא מחזיקה את העתודות שלה בעיקר במטבעות ובניירות ערך של מדינה אחרת שהיא בעלת בסיס זהב; כלומר, המדינה משתמשת במטבע של המדינה השנייה כמטבע עתודה וככיסוי למטבע שלה. המדינה בעלת בסיס הזהב מוכנה להמיר לזהב את המטבע שלה על פי דרישה וכך נוצר יחס חליפין קבוע בין המטבע של המדינה לבין ערך הזהב. במדינות שבהן היה נהוג בסיס חליפין לזהב שימש הדולר כמטבע עתודה. השיטה התקיימה מאז סוף מלחמת העולם השנייה ועד 1971. היא כונתה לפיכך 'בסיס דולר' (dollar basis) או 'בסיס התערבות' (intervention basis). מחיר הזהב במונחי דולרים של ארה"ב היה קבוע (35 דולר לאונקיית זהב) וארה"ב התחייבה לקנות, או למכור, כל כמות של זהב במחיר זה מכל מדינה. כל המדינות האחרות קבעו את שערי החליפין שלהן במונחים של זהב או דולרים ובהתאם להסכם עם קרן המטבע הבינלאומית התחייבו לשמור על מחיר מטבעותיהם במרווח של אחוז אחד מעל ומתחת לשיעור הנקוב. הקשיים בהתאמת שיווי המשקל של מאזן התשלומים גרמו לארה"ב קשיי נזילות וגרמו לקשיים ביכולתה של ארה"ב לעמוד בהתחייבותה לתת זהב תמורת דולרים. לאחר סדרת משברים שפקדו את השיטה, החליטה ארה"ב באוגוסט 1971 לנטוש אותה.