בסיס כושר תפוקה כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: output capacity basis

שיטה לקביעת ערכו של נכס לצורך המאזן על פי מה שהיה צריך לעלות, לאור רמת הניצולת שלו ורמת יעילות מסוימת (לפיכך נקראת השיטה גם 'בסיס עלות תקנית') (standard cost basis). לשון אחר: השיטה קובעת שנכס צריך לעלות סכום מסוים ומפעל צריך לעבוד ברמת תפוקה מסוימת, שמהווה ייצור תקני, ולפי אלה יש לחשב את העלות ואת רמת היעילות. בשיטה זו אם כושר התפוקה הוא בלתי-מנוצל, יש לרשום הפסד כתוצאה מאי-ניצול כושר תפוקה; והוא הדין אם הייצור עלה יותר מאשר היה צריך לעלות לפי תקן, יש לרשום הפסד כתוצאה מאי-יעילות בייצור. לפי תפיסת התומכים בשיטה, עלויות הנובעות מחוסר יעילות בייצור אינן חלק מהתשומות שאותן יש להראות כנכסים ואף לא חלק מההוצאות אלא הפסדים. מצב דומה הוא עלויות הנובעות מאי-ניצול של כושר התפוקה, שאינן יוצרות פוטנציאל שירות גדול יותר בעתיד ואינן צריכות להיכלל בהערכת הנכס.