הסכם פלאזה כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: Plaza Accord

הסכם עליו הכריזו ב-22 בספטמבר 1985, שרי האוצר של חמש הכלכלות הגדולות בעולם דאז - ארצות-הברית, יפן, גרמניה המערבית, צרפת ובריטניה. ההסכם קרוי על שם המלון בניו-יורק בו אישרו אותו. כל מדינה הבטיחה מדיניות כלכלית ספציפית: ארצות-הברית התחייבה לקצץ את הגירעון הפדרלי, יפן הבטיחה מדיניות מוניטרית מקילה יותר ושורת רפורמות במגזר הפיננסי, וגרמניה התחייבה לקיצוצי מס. כל המדינות הסכימו להתערב בשוק המט"ח במידת הצורך כדי להחליש את הדולר.אולי שלא במפתיע, לא כל ההבטחות מולאו (בייחוד לא ההבטחה האמריקאית לקצץ את הגירעון), אבל ההסכם התברר בכל זאת כהצלחה מסחררת: בסוף 1987, הדולר צנח ב-54% מול המארק הגרמני והיין, מן השיא שלו בפברואר 1985. הירידה התלולה הזו יצרה חשש חדש - מפני מפולת בלתי-מבוקרת של הדולר. לכן גובש ב-1987 הסכם בינלאומי אחר, הסכם לובר, כדי לייצב את הדולר. שוב הושמעו התחייבויות ספציפיות (ארצות-הברית התחייבה להדק את המדיניות הפיסקלית, יפן - לרופף את המדיניות המוניטרית). המשתתפות הבטיחו שוב התערבויות בשוק המט"ח אם המטבעות העיקריים ינועו מחוץ לטווח מוסכם, שלא פורסם, של שערי חליפין. התגובה המיידית היתה התחזקות של הדולר.