מועצת מטבע כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: currency board

אמצעי של מספר מדינות להגן על המטבע שלהן מפני התקפות ספקולטיביות. מדינה שמנהיגה מועצת מטבע מחייבת את עצמה להמרה של המטבע שלה לפי שער חליפין קבוע. כדי שהמחויבות הזו תזכה לאמינות גבוהה, מועצת המטבע מחזיקה יתרות של מט"ח (או זהב או נכס נזיל אחר) בכמות השווה לשער החליפין הקבוע של לפחות 100% מערך המטבעות והשטרות שהמדינה הנפיקה.
שלא כמו בנק מרכזי קונוונציונלי, שיכול להדפיס כסף כרצונו, מועצת המטבע יכולה להנפיק שטרות ומטבעות רק כאשר יש די יתרות מט"ח לגבות אותם. במשטר נוקשה של מועצת מטבע, שערי הריבית מתאימים את עצמם אוטומטית. אם משקיעים רוצים להמיר את המטבע המקומי לדולרים, היצע המטבע המקומי יתכווץ אוטומטית, ויגרום לשער הריבית המקומי לעלות, עד שהוא ימשוך משקיעים לחזור ולהחזיק במטבע המקומי.
כמו כל משטר של שער חליפין קבוע, מועצת מטבע מציעה שער חליפין יציב, ולמשמעת ההדוקה שנובעת ממנו יש יתרונות נוספים שאין למשטר הצמדת מטבע רגיל. ממשלות בלתי-אחראיות, לדוגמה, אינן יכולות להדפיס כספים באמצעות הבנק המרכזי כדי לממן גרעונות גדולים. לכן, מועצות מטבע אמינות יותר משערי חליפין קבועים. החיסרון הוא שכמו במשטרי חליפין קבועים אחרים, מועצות המטבע מונעות מן הממשלות לקבוע את שערי הריבית בעצמן.
אם האינפלציה המקומית נשארת גבוהה מזו שבמדינה אליה מוצמד המטבע המקומי, המטבע של המדינה בעלת מועצת המטבע עלול לסבול מתמחור יתר ולהיות בלתי-תחרותי. הממשלה אינה יכולה להשתמש בשער החליפין כדי לסייע לכלכלה להתאים עצמה להלם חיצוני, כמו ירידה במחירי הייצוא או תנודות חדות בתנועות ההון. במקום זאת, השכר והמחירים המקומיים חייבים להתאים את עצמם, אך תהליך זה עלול שלא להתרחש במשך שנים רבות, אם בכלל.
משטר של מועצת מטבע עלול גם להקשות על בנקים ומוסדות פיננסיים אחרים, אם שערי הריבית עולים בצורה חדה כתוצאה מכך שמשקיעים יוצאים מן המטבע המקומי. בשווקים מתעוררים שבהם המערכות הבנקאיות שבריריות, זה עלול להיות חיסרון מסוכן. זאת ועוד: שלא כמו בנק מרכזי, מועצת מטבע קלאסית אינה יכולה לשמש כמלווה של מוצא אחרון. בנק מרכזי קונוונציונלי יכול לעצור בהלה של בעלי פקדונות באמצעות הלוואות ללא הגבלה לבנקים שסובלים מן הבהלה הזו. מועצת מטבע קלאסית אינה יכולה לעשות זאת, אם כי במציאות יש מועצות מטבע בעלות יותר חופש מכפי שקובע המודל הקלאסי. הסכנה היא שאם מועצת מטבע תלווה באופן חופשי, ספקולנטים של מט"ח וגורמים אחרים יטילו ספק במחויבות הממשלה למשמעת המוניטרית והפיסקלית שמתחייבת על-ידי מועצת המטבע.
החלטתה של ארגנטינה לפחת את הפסו שלה במשבר הכלכלי והפוליטי בינואר 2002, עשר שנים אחרי שהיא אימצה מועצת מטבע, הדגימה שאימוץ משטר כזה אינו דבר קל ואינו ערובה לכך ששער חליפין קבוע בגיבוי יתרות מט"ח יחזיק מעמד בכל תנאי.