היצע כסף כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: money supply

סכום המטבע במחזור במדינה. סכום זה מורכב ממטבע ומפיקדונות לפי דרישה בבנקים, המוחזקים במטבע מקומי ועומדים לשימוש המפקידים בכל עת; וכן, בהתאם להגדרה, גם פיקדונות אחרים. כלומר: כמות הכסף במשק נוצרת על ידי הבנק המרכזי ומערכת הבנקים המסחריים המשתתפים ביצירת כסף באמצעות יצירת פיקדונות עובר ושב. הגדלה או הקטנה של היצע הכסף היא הכלי העיקרי במדיניות המוניטרית של הבנק המרכזי, המשפיע על היקף האשראי במשק, אשראי שיכול להפוך לפיקדונות לפי דרישה (שמהווים, כאמור, חלק מהיצע הכסף) על ידי קביעת שיעורי הניכיון במשנה, הוצאות נזילות וכד'. ואולם ההגדרות המקובלות של הכסף מתעלמות ממהירות המחזור המשפיעה גם היא על כמות הכסף. יש צורות מדידה שונות להיצע הכסף. העיקריות שבהן הן: M-1: היצע הכסף במדינה המוגדר בצורתו הבסיסית והצרה ביותר והוא כולל את כל המטבע ואת כל הפיקדונות לפי דרישה. M-2: היצע הכסף במדינה הכולל את M-1 (מטבע ופיקדונות לפי דרישה) בתוספת פיקדונות לזמן קצר בבנקים מסחריים. M-3: היצע הכסף במדינה הכולל את M-2 (מטבע, פיקדונות לפי דרישה ופיקדונות לזמן קצוב בבנקים מסחריים) בתוספת כל החסכונות המוחזקים במוסדות לחיסכון מכל סוג שהוא. L: היצע הכסף במדינה הכולל את M-3 בתוספת נכסים נזילים אחרים כמו פיקדונות אירו-דולר המוחזקים על ידי תושבי המדינה שאינם בנקים, קיבולים בנקאיים, ניירות מסחריים וניירות ערך ממשלתיים נזילים.