הסכם ברֶטון-ווּדס כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: Bretton-Woods agreement

הסכם שנחתם בעיירה ברטון-וודס, ניו-המפשייר, ארה"ב, ביולי 1944, כתוצאה מוועידה בינלאומית שהתכנסה שם, בהשתתפות 44 מדינות, ונועד להניח את היסודות לשיטה הפיננסית העולמית לאחר מלחמת העולם השנייה. הוא נשען על שערי חליפין קבועים יחסית בין המדינות העיקריות. המניע להסכם היה הרצון למנוע את המשברים שידעה הכלכלה העולמית בשנות ה-30. ההסכמים קבעו המרה חופשית של מטבעות בשערי חליפין קבועים והמרה של מטבעות שונים בזהב, לבנקים המרכזיים, במחיר רשמי קבוע. בתחילת שנות ה-70 נתקלה המערכת בקשיים גוברים והולכים, בשל פיחותים ותנועת הון. השיטה בוטלה באופן פורמלי עם הכרזתו של הנשיא ניקסון בשנת 1971 שזהב ודולרים של ארה"ב אינם עוד בני המרה הדדית באופן חופשי. התוצאה היתה שהמערכת המוניטרית העולמית, המבוססת על הדולר כמטבע עתודה, הפסיקה לפעול. במקום שיטה זו נקבעה השיטה של שערי חליפין ניידים. שניים מהמוסדות שהוקמו בעקבות הוועידה - קרן המטבע הבינלאומית ו- הבנק הבינלאומי לשיקום ופיתוח - ממשיכים להתקיים עד היום.